שוק סיטונאי בע"מ נ' הגרעין בע"מ ו אח'

פסק דין

בבקשה לדחיית תובענה על הסף שהתבררה בפני כב' הרשם אבי זמיר, לאחר חקירת מצהירים ושמיעת טיעונים בעל פה ובכתב, ולאחר ניתוח כל החומר העובדתי והמשפטי שבא בפניו, קבע הרשם בסיפא של החלטתו: "לפיכך, למרות קיומן של אינדיקאציות המעידות על מודעותה של התובעת כאמור, איני רואה לנכון לקבוע עמדה מהותית נחרצת, ואני מותיר את ההכרעה בעניין זה לפסק הדין. מובן כי כל הטענות שמורות".

בערעור דנן מנסה לשכנעני ב"כ המערערת, ברוב כישרונו, כי החלטתו של הרשם שגויה, שכן בפני הרשם היה מצוי כל החומר העובדתי הרלבנטי להכרעה בעניין. עוד טוען הוא, כי על פי פסק הדין שניתן לאחרונה ע"י ביהמ"ש העליון, יש לפרש את חוק ההתיישנות תשי"ח-1958 לפי תכליתו. פרשנות זו בענייננו מצדיקה את דחיית התובענה על הסף, שכן חלפו כ-40 שנה מאז נעשתה העסקה, כל או רוב העדים אין באפשרותם להעיד, ועל כן לא תועיל התדיינות נוספת בפני בית משפט כקביעתו של הרשם.

אף כי טיעוניו של ב"כ המערערת שובים את הלב, דין הערעור להידחות.

הלכה היא כי בית משפט דוחה תובענה על הסף רק כאשר ברור מעל לכל ספק כי אין כל סיכוי לתובע להצליח בתביעתו. לפיכך, נוטה בית משפט לדון ולהכריע בבקשות לדחייה על הסף כאשר מדובר בשאלה משפטית שניתן להכריע בה ללא הוכחת תשתית ראייתית. גם כאשר יש צורך בהנחת תשתית ראייתית, יכול בית משפט לדחות תובענה על הסף כאשר מדובר בעובדה פשוטה המוכחת מניה וביה. עוד יש להוסיף לעניין זה, כי דחייה על הסף נתונה תמיד לשיקולה של הערכאה הדיונית, ובית משפט שלערעור לא יתערב בה אלא אם שיקול הדעת מוטעה באופן קיצוני או שרירותי.

יש להדגיש, כי אך לאחרונה ניתן פס"ד ע"י ביהמ"ש העליון, כי אין בית משפט שלערעור, דרך כלל, מתערב בהחלטה של בית משפט שמשמעה המשך דיון ובירור של העניין כדי לא לחסום בעל דין מלהציג את עניינו כדבעי בפני בית משפט. הדברים נובעים מזכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות קניינית בענייננו.

ומן הכלל לענייננו:

הרשם התיר חקירות של מצהירים, הגיע למסקנות לכאוריות ובסופו של יום הגיע למסקנה כי אינו יכול לבסס עמדה מהותית נחרצת. אין בית משפט שלערעור מתערב כמובן בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא, מה גם שהרשם היה מודע לכך כי קיימות אינדיקציות כאלה ואחרות על מודעותה של התובעת, שהוא הבסיס להכרעה בשאלת ההתיישנות. כאשר הרשם היה מודע לכך, וקבע את אשר קבע, אין בית משפט שלערעור רשאי להתערב במסקנתו.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל – לפי תוצאות ההתדיינות בהליך העיקרי.

ניתן והודע היום, כ"ה חשון תשע"א, 02/11/2010 במעמד הנוכחים.

שרה ברוש, שופטת

הוקלד על ידי: עידית סלמונוביץ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: